אירועי ה7 באוקטובר מצביעים יותר מכל על כך שריבונות ישראלית בכל שטחי ארץ ישראל המערבית הינה הכרח קיומי. זוהי ארצנו, ואף אחד לא יעשה את העבודה עבורנו, רק שלטון ישראלי ישיר יוכל להדביר את הטרור בשטחי ארץ ישראל המערבית. מה שקרה בעוטף עזה יחזור על עצמו אלף מונים ביהודה ושומרון וכל שלטון אחר, כל רשות אחרת, שתוקם בגדה המערבית של הירדן, תהפוך לישות טרוריסטית שתהווה איום וסיכון קיומי מתמיד לישראל. מנגד ביסוסו של ביטחון ישראל על מסעות ענישה לשטחי יש"ע לא יביא לביטחון – רק שלטון ישראלי ישיר בכל שטחי הגדה המערבית של הירדן יכול לעשות זאת.
אני מביא כאן קווים כלליים של תכנית לייסודה של ישראל אחת, מהירדן ועד הים. זוהי טיוטה ראשונית ותקוותי היא שתעורר שיח לאומי שבעקבותיו ניתן יהיה לשפרה.
לכל עם זכות בארצו. איננו עומדים כעניים בפתחה של ארץ ישראל ואנו דורשים אותה לא רק בגלל רצוננו הטבעי לחיות, רצון הקיים בכל עם: ארץ ישראל היא מולדתו של העם העברי מימי אברהם אבינו, אז נתנה לנו בצו האל, ואליה שאפו וערגו אבותינו מאז שגלו מארצם. במשך כל שנות הגלות הללו לא פסק הקשר בין היהודים לבין ארץ ישראל, תמיד נותרה בה נוכחות יהודית ובכל השנים הללו לא נאחזה בה שום אומה ריבונית אחרת.
במשך אלפי שנים ידעה כל הציוויליזציה המערבית, שנוצרה והתחנכה על ברכי התנ"ך, שארץ ישראל נתנה לזרעו של אברהם, ואפילו האנטישמים הגדולים ביותר אמרו לאבותינו בגולה "יהודים לכו לפלשתינה". ואולם במשך אלפי שנים הייתה זאת מולדת רוחנית בלבד, שכן אבותינו לא ישבו בה. מטרתה של התנועה הציונית הייתה לקומם את זרע אברהם בארצו ולשוב ולהפוך אותה ממולדתו הרוחנית למולדתו הממשית.
עובדת היותה של ארץ ישראל מולדתם ההיסטורית של היהודים זכתה להכרה בין לאומית בהצהרת בלפור ובעיקר בכתב המנדט של חבר הלאומים, שבו אישרו חמישים ושתיים מאומות העולם ובהסכם נפרד גם ארצות הברית, את הקשר ההיסטורי הזה וקבעו שארץ ישראל, משני עברי הירדן, תקום מחדש כבית לאומי יהודי. אז גם נקבעו גבולותיה המדיניים של ארץ ישראל והפכו להיות חלק מהחוק הבינלאומי. וכך גם מה שמכונה היום "ציר פילדלפי", אינו אלא גבולה הבינלאומי של ארץ ישראל עם מצרים, וגם האחרונה הכירה בכך כאשר התנגדה לכל סטייה מקו זה במסגרת הנסיגה הישראלית מסיני.
מאז לא שונה הסטטוס הבינלאומי של ארץ-ישראל, ומבחינת החוק הבינלאומי היא עדיין מיועדת להפוך למדינת לאום יהודית.
למרבה הצער הקמתה של ישראל לא הפכה את ארץ ישראל, ממולדתם הרוחנית של היהודים למולדתם הממשית של הישראלים. חלק מכשל זה נוצר בשל אילוצים, אבל חלק ניכר נוצר מפני שהישראלים הוסיפו להתייחס לארצם מתוך תודעה קהילתית גלותית ולא מתוך תודעה של עם ריבון. וכך, למרות שחלקה המערבי לפחות, נמצא בשליטה ישראלית מלאה כבר למעלה מחמישים שנה, נמנעו הישראלים מהשלטת ריבונותם שם, ריבונות, שהיא תנאי הכרחי להפיכת הארץ למולדתם הריאלית.
אירועי ה-7.10 מצביעים על כך, שכמו כל עם גם אנו זקוקים לארץ ומחדדים את העובדה שלהפקרתה של ארץ-ישראל, מולדתנו ההיסטורית, יש מחיר כבד, ומה שקרה בעזה יחזור על עצמו אלף מונים ביהודה ושומרון.
ככל שצה"ל נלחם בגבורה ומשיג הישגים טקטיים, נמנעת הכרעה אסטרטגית בשל היעדר מטרות מדיניות למלחמה. וכך המטרה המדינית (ולכן האסטרטגית) של המלחמה הזו צריכה להיות שחרורה של ארץ ישראל המערבית והפיכתה למדינה ישראלית אחת. זוהי מלחמת העצמאות השנייה שלנו.
התוכנית המוצעת כאן מתבססת על האמת ההיסטורית לפיה אין ולא הייתה בארץ ישראל "אומה פלשתינאית". עובדה זו משמעותה גם שאין כל יסוד פוזיטיבי השואף לשלום ולרווחה שעליו יכול להתארגן כל שלטון אחר בארץ ישראל אלא על בסיס השנאה לישראל. זוהי הסיבה היסודית לכך שההשקעות חסרות התקדים של הקהילה הבינלאומית ב"אומה הפלשתינאית" הופנו, ויופנו בעתיד, לבניית תשתיות טרור ולשחיתות במקום לצמיחה ולרווחת תושבי יש"ע. וכך המלחמה המתחוללת היום בארץ ישראל המערבית היא תוצאה ישירה של חלוקת הארץ והשלום יוכל לבוא רק עם הבאתה של ארץ ישראל המערבית תחת שלטונה של ממשלה אחת – ממשלה ישראלית.
ישראל תודיע באופן רשמי שבכוונתה להחיל את הריבונות הישראלית בכל שטחי ארץ ישראל המערבית.
ישראל תודיע רשמית כי הסכם אוסלו בטל ומבוטל וכי המצב המשפטי ביהודה ושומרון וחבל עזה חזר לקדמותו כפי שהיה לפני ההסכמים.
ישראל תפעל לפירוק המיידי של מה שמכונה "הרשות הפלשתינאית" על מוסדותיה וארגוניה השונים ולפירוק הכוחות החמושים של הרשות מנשקם.
ישראל תשתלט מחדש על כל שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה (להלן יש"ע) ותחזור ותקים בהם ממשל צבאי.
ישראל תפרז את יש"ע לחלוטין והאוכלוסייה שם תפורק מנשקה. יחוסלו כל גורמי הטרור שיישארו עדיין בשטח, יהרסו כל מתקני הטרור ויבוצעו חיפושים יסודיים לאיתור נשק, מנהרות, חומרי הסתה וכד'. בסיום המבצע לא יישאר עוד בין הירדן לים שום גורם ריבוני או חמוש פרט לישראל.
בשלב זה הממשל הצבאי יהיה אחראי ישירות לביטחונה של האוכלוסייה ואספקת השירותים האזרחיים המינימליים כפי שמתחייב בחוק הבינלאומי.
הממשל הצבאי יהיה אחראי לעריכת מפקד אוכלוסין של התושבים הלא הישראלים ביהודה ושומרון וחבל עזה.
עם יסודו של הממשל הצבאי, תושבי יש"ע שאינם אזרחים ישראלים, יקבלו תעודת תושב ישראלית זמנית למשך שנתיים. בשלב זה מעמדם וזכויותיהם יהיו כמלפני הסכם אוסלו ובהתאם לצרכי הביטחון. חלק מהתנאים לקבלת תעודת תושב זמנית יהיו השתתפות במפקד האוכלוסין ואישור של גורמי הביטחון.
מאז נחתם הסכם אוסלו השלימה ישראל עם קיומה של ההסתה הן ב"רשות הפלסטינית" והן בציבור המוסלמי בכלל. עוצמת השנאה שבאה לידי ביטוי ב-7.10 והדיווחים על תמיכה רחבה במעשים הללו בקרב הציבור המוסלמי הרחב בשטחי יש"ע, הם התוצאה של ההשלמה הזו.
איננו יכולים להתיר עוד הסתה בארצנו. הממשל הצבאי ישתלט על המערכת האזרחית כולל מערכת החינוך וישלוט באופן ישיר בתכניה, ובשלב הראשון יחל תהליך של דה נאציפיקציה, דה רדיקליזציה ודה פלסטיניזציה בכלל, ובמערכת החינוך בפרט, שיוצאו ממנה כל היסודות, כולל אלו הדתיים, המעודדים ומסיתים לשנאת ישראל ושנאה בכלל. הממשל האזרחי יקיים פיקוח הדוק על המסגדים. כל הסתה משם תיענש בחומרה.
במקביל כהכנה לסיפוח עתידי תתחיל ישראל בתהליך ישראליזציה של שטחי יש"ע שתכלול את הטמעתה של השפה העברית בכל הרמות ואת השימוש בסמלים הלאומיים הישראלים בכל מבני הציבור שם. תיאסר כל הצגה או שימוש בסמלים לאומיים שאינם ישראליים.
ישראל תהיה אחראית ישירות לביטחונה ורווחתה של האוכלוסייה. תחילה באמצעות המשטר הצבאי ובשלב מאוחר יותר במידה ויוחלט לספח את השטחים, יומר לממשל אזרחי. כהכנה, פעולות משרדי הממשלה השונים תורחבנה בכדי לכלול את האחריות הזו, יוקמו סניפים של כל המשרדים הממשלתיים ברחבי יש"ע ותוקמנה תחנות משטרה בכל יישוב.
ישראל תעודד מודרניזציה, תיעוש ויצירת מקומות עבודה בכל שטחי יש"ע, כולל חיסול מחנות הפליטים. התהליך שיחל תחת מעטפת של ממשל צבאי יימשך גם לאחר פירוקו של הממשל הצבאי ואזרוחו המלא של השטח.
עד כה לא הוצעה לתושבי יש"ע הערבים האפשרות לבחור אישית כיצד הם מעדיפים להתמודד עם נוכחותה ושלטונה של ישראל. תמיד ניתנה ההחלטה לגורם אחר, תחילה למדינות ערב ולאחר מכן לארגוני הטרור.
החלת ריבונות ישראל והחזרת הביטחון האישי לתושבים בכל השטח, כולל הביטחון האישי של התושבים הערבים שסבלו קודם משלטון הפחד של ארגוני הטרור, תפתח בפני כל תושב בוגר, או משפחה, את האפשרות לבחור בעצמם בין שלושת האפשרויות שלהלן:
תוך חמש שנים מהחלת הממשל הצבאי בכל שטחי יהודה ושומרון ועזה, יתקיים משאל עם בקרב אזרחי ישראל.
במשאל יתבקשו אזרחי ישראל להכריע האם הם תומכים בזה שישראל תחיל ריבונות בכל שטחי יהודה ושומרון ועזה, שיכלול כמובן את קביעת מעמדם של התושבים הלא ישראלים של יש"ע.
כל אדם ראוי שיהיה חופשי על אדמת מולדתו, ולכן אנו מציעים שלושה מסלולים למימוש זכות זו:
לאלו מתושביה המוסלמים של יש"ע אשר אינם רוצים לחיות תחת שלטון ישראלי בכלל ומעוניינים להגר ולמצוא את עתידם במקום אחר תסייע ישראל הן מבחינה כספית, והן באיתור מדינות קולטות ומציאת מקורות פרנסה בהן.
כל מי שאוחז בתעודת תושב זמני, יוכל לאחר שנתיים להגיש בקשה לקבלת מעמד של תושב קבע. קבלת מעמד זה תהיה מותנית בהצהרת אמונים גלויה לישראל. הבקשה תיבחן ולאחר שיתברר כי המגיש לא היה מעורב בכל סוג של לחימה, של הסתה, טרור, פגיעה מכוונת במדינה, או עבר פלילי, יוכל לקבל את מעמד תושב הקבע שיהיה תקף לעשר שנים. מעמדם של תושבי הקבע יהיה זהה למעמד של כל תושבי הקבע בישראל. הם יוכלו לנוע בחופשיות, לעבוד ולגור בכל רחבי הארץ. ההבדל העיקרי בין תושבי הקבע לבין האזרחים יהיה שלא תהיה להם זכות הצבעה לכנסת ושלא תחול עליהם חובת החיול. לעומת זאת תהיה להם זכות הצבעה לרשות המקומית.
כל מי שהוא תושב קבע לפחות חמש שנים ומבקש לקשור את גורלו בישראל, יוכל להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית. חלק מהתנאים הנוספים לקבלת אזרחות יהיו הצהרת נאמנות, מבחני שפה העברית, המלצות גורמי ביטחון, וגיוס לצבא או לשירות לאומי. אפשרות זו לא תינתן למי שהיה מעורב בפעולות טרור, או בפעילויות חתרניות נגד מדינת ישראל או תושביה. כמובן שמי ששיתף פעולה עם ישראל בעבר יזכה לתהליך מהיר ומקוצר יותר. המתאזרחים יהיו שווי זכויות וחובות לכל אזרחי ישראל האחרים. מי שלא מעוניין להגיש בקשה לאזרחות, יוכל לבחור באופצית ההגירה או להאריך את התושבות קבע בעשר שנים נוספות.
זוהי יוזמה ישראלית חד צדדית לפתרון הסכסוך בארץ ישראל המערבית. זהו הפתרון היחיד המוצע היום לשבירת הסטטוס קוו ולפתרון שאלת ארץ-ישראל. הפתרון המוצע כאן הוא דמוקרטי ולטובת כל תושבי הארץ.
אימוצה של התוכנית יכול לאחד את העם בישראל סביב מטרות מלחמה ברורות ולהעניק תנופה וכוון למלחמה שפרצה ב- 7.10, משום שהמשמעות המיידית של אימוץ התוכנית היא כיבושה של הרצועה, הטלת משטר צבאי עליה ופירוזה המוחלט.
החלטת בית הדין הבין לאומי שלפיה המשך כיבוש שטחי יש"ע וירושלים המזרחית, עומד בניגוד לחוק הבין לאומי, הופכת את כל מנהיגי ישראל וחיילי צה"ל לפושעי מלחמה וחושפת אותם לצווי מעצר בין-לאומיים. קביעת בית הדין הבין לאומי כי שטח עזה הוא "שטח כבוש", וזאת למרות ביצוע תוכנית "ההתנתקות" בקיץ 2005, מוכיחה כי לא ניתן יותר להוסיף ולחמוק בלהטוטים פוליטיים ובפעולות חלקיות מפתרון שאלת הריבונות בארץ ישראל המערבית. מבחינת החוק הבינלאומי, יש מעמד לא מבוטל לדרישה ישראלית לריבונות בשטחי יש"ע וכך על ישראל להודיע שהיא מכילה את ריבונותה על שטחי ישע ולהיאבק על כך גם בזירה המשפטית הבינלאומית.
בהעדר תכנית ברורה מוצאת ישראל את עצמה מבודדת בזירה הבינלאומית. אמנם הבידוד הזה מקורו גם באנטישמיות, ואולם יש עדיין מספיק רצון טוב בעולם כלפינו. רוב העולם לא שונא אותנו, אלא פשוט לא מבין אותנו. גם ידידינו מתקשים לעזור לנו מפני שאיננו אומרים מה אנו כן רוצים ולמה אנו כן שואפים. לכן גם אם יסודות חשובים בקהילה הבינלאומית יתנגדו לתוכנית המוצעת, וקרוב לוודאי שיתנגדו, הרי לפחות הפעם תוכל ישראל לחתור להסכמה בין לאומית כאשר היא מציגה תוכנית ברורה בקשר לפתרון שהיא רואה לסכסוך בארץ ישראל. תהיה זו הפעם הראשונה מאז שוחררו שטחי יהודה ושומרון וחבל עזה במלחמת ששת הימים, שישראל תציג עמדה מוסרית המובנת לכל ומבוססת על זכותה הלאומית לארצה.
ישראל אינה יכולה להתנגד להקמתה של "מדינה פלשתינאית" או לכל ישות אחרת בגדה המערבית של הירדן, מבלי שתספח את השטחים ותיקח על עצמה את האחריות לכל היושבים בהם.
אם אנחנו לא ניקח את האחריות לביוב של חברון מישהו אחר ייקח אותה, והוא לא רק שלא יטפל בביוב של חברון אלא יהפוך מייד לישות טרוריסטית הפועלת נגדנו.
אימוצה של התוכנית הזו יסיים אחת ולתמיד את הסאגה של "המדינה הפלשתינאית", או "שתי מדינות לשני עמים", המטריפה כיום את המערכת הבינלאומית כולה, וזאת לא על ידי כך שאנו אומרים מה אנחנו לא רוצים, אלא מה אנחנו כן רוצים.
היוזמה החד צדדית הזו היא ריאלית גם מפני שביצועה של התוכנית אינו תלוי בהסכמה בינלאומית. ארץ ישראל המערבית היא באופן אפקטיבי בידינו ועלינו להשלים את השליטה הזו בהחלת הריבונות. כמובן שנצטרך לחפש גם לגיטימציה בינלאומית שכן בלעדיה בסופו של דבר ריבונות אינה אפשרית, אבל היתרון ביוזמה הזאת הוא שאנו מובילים את המהלך, ויש סיכוי לא מבוטל שכאשר יתברר לקהילה הבינלאומית שהפתרון הזה הוא גם דמוקרטי וגם לטובת תושבי הארץ כולם, היא תקבל אותו.
היוזמה המוצעת שואפת לייסד דמוקרטיה לאומית ישראלית מהירדן ועד הים, חשוב להדגיש כי אלו מתושבי יש"ע המוסלמים שיבחרו להצטרף לישראל עושים זאת כפרטים, כלומר אין להם ולא תהיינה להם, כל זכויות לאומיות.
היוזמה המוצעת היא לטובת כל תושבי ארץ ישראל כולל תושבי יש"ע המוסלמים, אותם היא משחררת מדיקטטורה מושחתת של ארגוני טרור ומעתיד של עוני ונוולות שהעולם צופן להם תחת "המדינה הפלשתינאית" שהקהילה הבינלאומית רוצה לכפות עליהם. תחת זאת היוזמה הנוכחית מציעה להם להיות חלק ממדינה מודרנית עשירה ומצליחה.
נראה כי לפחות בטווח הקצר יהיה בישראל מספר לא מבוטל של תושבי קבע. כאן מן הראוי לציין כי שתי מדינות באירופה, לאטביה ואסטוניה, חוקקו חוקי אזרחות דומים לזה המוצע כאן, חוקים שלא העניקו אזרחות למיעוט דוברי הרוסית שבתוכם, אך הציעו תהליך ותנאים שבניו ובנותיו יוכלו להפוך לאזרחים. קיומם של החוקים הללו לא מנע את צירופן של לאטביה ואסטוניה לאיחוד האירופאי.
יש להדגיש כי היוזמה אינה תלויה כלל בשאלת הרכבה הדמוגרפי של ארץ ישראל המערבית. יחד עם זאת, בשל החששות הדמוגרפיים הקיימים ראוי לציין כי על פי המכון האמריקני-הישראלי לדמוגרפיה חיים כיום ביהודה ושומרון כמיליון וחצי ערבים לכל היותר והרבה פחות ממספר זה חיים בעזה. מתוך ערביי יו"ש, 300,000 הם אזרחים החיים בתחומי ירושלים המאוחדת ונמצאים כבר עכשיו בריבונות ישראל. על פי מספר תחשיבים שנעשו על ידי גורמי מחקר שונים, המספרים הם ככל הנראה קטנים עוד יותר. מספרים אלה שונים משמעותית מן המספרים המוכרים בציבור, שכן המספרים הנפוצים מתבססים על הערכות הרשות הפלסטינית עצמה, שמטרתה היא כמובן לנפח את מספר תושביה.
לאחרונה יש מגמת התנערות מן האמינות של הלמ"ס ה"פלסטיני" גם בקרב הדמוגרפים הישראלים שהחזיקו אותם כאמינים עד כה וזאת בעקבות מחקרו של מרכז בגין סאדאת שחשף את גודל הזיוף. גם אם הנתונים הדמוגרפיים הללו שנויים במחלוקת, אין ההצעה לאימוצה וביצועה של התוכנית תלויה בנתונים דמוגרפיים כלשהם.
גם על פי ההערכות הקיצוניות ביותר של מספר תושבי יש"ע הערביים, אין כל סכנה למה שמכנים כאן "רוב יהודי" בעקבות הסיפוח. בנוסף, יש להניח שלפחות בהתחלה מספר המתאזרחים, כלומר אלה שיבחרו באופציית ההתאזרחות, יהיה קטן, כך שההשפעה של הסיפוח על המערכת הפוליטית הישראלית תבוא לידי ביטוי, אם בכלל, לאחר שנים לא מעטות.
גם את אופייה התרבותי של ישראל הסיפוח לא ישנה. אופייה התרבותי של ארץ אינו עניין של רוב או מיעוט, אלא של עוצמות תרבותיות. העוצמה התרבותית של ישראל נשענת לא רק על שלושת אלפי שנות היסטוריה, אלא גם על קיומה של חברה עברית תעשייתית מודרנית. הזקנים שביננו זוכרים היטב שחלק ניכר מתושבי יש"ע דיבר עברית זמן קצר לאחר שחרור ארץ ישראל המערבית במלחמת ששת הימים. מבחינה זו ברור כי גם לאחר הסיפוח, התרומה של המרכיב העברי לזהות הארץ תהיה זו המכריעה.
מטרתה של היוזמה הזאת היא למחוק את הקו הירוק וליצור ארץ ישראל חופשיה מהירדן עד הים. יחד עם זאת אין להכחיש כי הקו הירוק יצר מציאות סוציו-אקונומית שאיתה נצטרך להתמודד שנים רבות. ולכן יש חשיבות עצומה לפיתוח, תיעוש, ויצירת מקומות עבודה מיידיים בשטחי יש"ע, גם מפני שבהעדרם תהיה זרימה של מבקשי עבודה אל חלקו המערבי של הקו הירוק לשעבר. במידה רבה זה כמובן בלתי נמנע, אך עלינו לאזן זאת באמצעות פיתוחם של שטחי יש"ע, פיתוח שהוא כשעצמו יהיה מנוע צמיחה לישראל כולה וגם יספק מקומות עבודה לתושבי יש"ע.
מחיקת הקו הירוק משמעותה כמובן ירידת עניין ההתנחלויות מסדר היום המדיני בישראל. כל ישראלי יוכל להתיישב היכן שירצה וזה בכפוף כמובן לחוק.
במשך 57 השנים שחלפו מאז שחרור ליבה התנ"כי של ארץ ישראל במלחמת ששת הימים, נמנעה ישראל מלהחיל את ריבונותה בכל חלקי ארץ ישראל המערבית.
לא אתגרי המציאות יצרו מחסום בלתי עביר בפני החלת הריבונות – אלה היו תירוץ בלבד. הרצון להימנע מהחלת ריבונות הוא שניצל את אתגרי המציאות ופיתח אותם תודעתית לכלל מחסום "בלתי עביר".
הגענו אל רגע האמת, רגע שבו כבר לא ניתן יותר לחמוק מהחלטה אמיצה.
עלינו להפוך את מלחמת הזוועות שנכפתה עלינו בשמחת תורה תשפ"ד, למלחמה יזומה לשחרור הארץ, מלחמה שתביא שלום לארץ ישראל המערבית. זוהי מלחמת העצמאות השנייה שלנו ואנו חייבים לנצח בה.
על כל ישראלי אחראי, לאזור כוח ואומץ, להשתחרר מן הקונספציות שהובילו אותנו אל הגדול שבאסונות ולהצטרף ליוזמה חשובה זו.
אני חושב שהפתרון נהדר אבל מוקדם מידי. חוטא בסוג של עכשוייזם. כדאי קודם כל לייבש השטחים ולעודד הגירה
לאחר מכן לוודא שאין איחוד משפחות של ערבים ״ויתהפך העולם״
ורק אחר כך לבחון כזה דבר. הזמן כרגע עובד לטובתנו וכדאי להמשיך בשיטת ביבי בשנים הקרובות תוך ייבוש ,כאמור לעיל ,של השטחים
אי אפשר להמשיך בסטטוס קוו. עליך להשתלט על כל הגדה המערבית. זה בנפשך. גם אם תעודד הגירה רבים ישארו ועדיין שאלת מעמדם היא רלוונטית. "איחוד משפחות" ניתן למנוע בחקיקה.
ד"ר משה ברנט שלום. אני בהחלט רוצה לציין שהתכנית היא חדשנית בהיבטיה הכלליים, רק שהיא חסרה מספר גורמים שאם הם באים לידי ביטוי, הם יתנו לרבים את היכולת להחליט כן או לא מנומקים יותר. סעיף ראשון הוא – לוח הזמנים לכל שלב שהוא קריטי ליצירת אמון של שני הצדדים להתקדם במעלה הדרך וליישם את השלבים. סעיף שני הוא אולי היה צריך להיות ראשון- מה דעתם של ערביי יהודה ושומרון ולא רק כפרטים אלא כקולקטיב, על כל הנושאים ובראשם ויתור מרצון על לאומיות ערבית לטובת לאומיות ישראלית , ובמעלה הדרך לוותר על השפעה דתית מוסלמית בהווייתה של מדינת ישראל לעומת יהדותה של המדינה וחוקיה המחליטה ומשפיעה על הכלל (כולל המוסלמים), מועדים וחגים, סמלי המדינה, יום השבת , חוק השבות לעומת זכותם של המוסלמים לשוב לארץ ועוד ועוד…..
בניגוד למה שכתוב כאן ביש״ע יש מעל 5 מיליון פלסטינים.
איש לא מציע להם אזרחות במדינה אחרת.
סיפוח ללא אזרחות מלאה לכולם זה אפרטהייד ומלחמת נצח
הפתרון הוא חלוקת הארץ , 2 מדינות ל 2 עמים. שלום, פירוז , שגשוג. זה יביא גם לשלום עם איראן ועוד 50+ מדינות מוסלמיות.
רק שלום יביא בטחון
אין שלום עם כיבוש
ומה יקרה עוד שני דורות לאחר מכן כשהעם היהודי יתחיל להתבולל עם הערבים?
למעט סעיף 1 -שאר הסעיפים אינם ריאליים ואף מסוכנים לקומה של מדינת ישראל. אני מניח שנובע מחוסר הבנת השפה ותרבות האזור+פחד לאמר את האמת.
יש כאן כמה יסודות טובים. אבל כתוב כמה פעמים שהמדינה דמוקרטית ולא פעם אחת שהיא יהודית. לא מספיק יש לנו גיס חמישי קיים, שנאזרח עוד המונים? העיקר הוא להיות מעצמה, כך שנוכל לעשות כרצוננו, בלי לשאול. כאדם העושה בתוך שלו, לא לפחד מהמוסר הבינלאומי נוחו עדן (שימשיך לגנות אותנו באו"ם), ולא להשתלב במלאכותיות בקהילה הבינלאומית, אלא להפנים שרצוננו ימשול כאן ללא מיצרים – ולפי זה לסדר את התושבות. חלילה לא 'והיינו לעם אחד'.
חוץ מזה, במקום לייצר פסאדה של דמוקרטיה, דחוף פי כמה אשכרה *להיות* דמוקרטיה – מה שנכון לעכשיו אנחנו רחוקים ממנו באדיבות בג"ץ.
הסכנה המרכזית במסלול 3 – מתן אזרחות ישראלית לתושבים ערבים מיהודה, שומרון ועזה, גם אם רק לפי תנאים מחמירים כמו נאמנות, שירות לאומי ומבחן עברית – נובעת מהשפעת התהליך הזה על אופייה היהודי של המדינה בטווח הארוך.
הנה עיקרי הסכנות האפשריות:
1. שחיקה דמוגרפית הדרגתית
גם אם רק מיעוט מהתושבים הערבים יעמוד בתנאי ההתאזרחות, הרי שכעבור שנים – כתוצאה מגידול טבעי, לידות רבות, ונישואין בתוך הקהילה – מספרם של האזרחים הלא-יהודים יגדל באופן משמעותי.
במצב כזה, גם אם הרוב הדמוגרפי יישאר יהודי, הפער ילך ויצטמצם, ויפגע ביציבות של מדינה יהודית עם רוב ברור.
2. שינוי במערכת הפוליטית
לאזרחים יש זכות הצבעה לכנסת. גם אם בתחילה מספרם מועט, הרי עם הזמן הם יכולים:
להקים מפלגות אנטי-ציוניות במסגרת החוק.
להשפיע על קואליציות, במיוחד אם ייווצרו קואליציות שמאל-ערב.
לגרום לשינויי חקיקה – לדוגמה: חוקים בנושאי שבות, לאומיות, סמלים וכו'.
התוצאה יכולה להיות ערעור הזהות היהודית והציונית של מוסדות המדינה.
3. שחיקת עקרון "מדינת הלאום של העם היהודי"
בפועל, אזרחות שווה פירושה גם תביעה לשוויון לאומי ולא רק אזרחי.
גם אם יתחייבו בנאמנות, אין כל מניעה שבעתיד ידרשו:
הכרה בלאומיות פלסטינית בתוך ישראל.
החזרת נרטיבים פלסטיניים למערכת החינוך.
שינוי סמלים לאומיים (ההמנון, הדגל) בשם השוויון.
4. תהליכי העמדת פנים
יש סכנה של העמדת נאמנות כוזבת – תושבים שיצהירו נאמנות פורמלית אך בפועל ימשיכו להחזיק בעמדות עוינות. קשה מאוד לאבחן כוונה אמיתית לאורך זמן.
מערכת הביטחון לא תוכל לעקוב אחרי כל אחד ואחת – מה שעלול להוביל לאינתיפאדה חוקית מבית.
5. יצירת דור חדש של אזרחים לא מזדהים
גם אם הדור הראשון של המתאזרחים יהיה "מנומס", ילדיהם, שייוולדו כאזרחים, יגדלו עם תחושת קיפוח או ניכור בתוך מדינה יהודית, ויבקשו "תיקון עוולות".
זה עלול להוביל לתסיסה, מחאות, דרישות לפדרליזם או אוטונומיה, והצטרפות לארגונים אנטי-ציוניים.
6. לחץ בינלאומי להרחיב את ההליך
עצם פתיחת מסלול התאזרחות תגרום לקהילה הבינלאומית לדרוש:
הרחבתו למספרים גדולים יותר.
הקלה בתנאים.
ביטול הדרישה לשירות צבאי או נאמנות.
כל ניסיון לשמור על סינון יהפוך לקשה יותר מול הלחץ של ארגוני זכויות אדם.
סיכום:
מסלול 3 – גם עם כוונות טובות וסינונים קפדניים – פותח תהליך שעלול לאורך זמן לערער את זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. לא בטווח הקצר, אלא בטווח של 15-30 שנה, כאשר שינויי הדמוגרפיה, הפוליטיקה, והתודעה הציבורית יתחילו להצטבר.
אם מדינת ישראל לא תציב גבול ברור – מי בפנים ומי בחוץ, מהי שייכות לאומית ומה לא – היא עלולה לאבד את יסודותיה.